עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות
דניאל, 22.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
חיים  (8)
כאב  (8)
פילוסופיה  (8)
עצב  (7)
אושר  (6)
דיכאון  (6)
דכאון  (1)
רגשות  (1)
ארכיון
על עצב, שליטה ותודעה
03/04/2018 04:35
TheAce
הפוסט הזה מוקדש לכל האנשים שחיים בדכאון, פחד או כאב, לאלה שסובלים, חרדים, מבולבלים, מתביישים במה שהם, לכל אלה שלא מאמינים בעצמם או לא שלמים עם עצמם, שחוו אכזבה, שפגעו בהם, שפגעו בעצמם, אלה שפסימים, שמרגישים שהם איבדו שליטה על חייהם.



המון זמן לא כתבתי, אני די בטוח שיש אנשים שיקראו את מה שאני כותב כאן ויחשבו שאני משוגע, וזה גם בסדר.

לא כתבתי המון זמן מכיוון שבזמן האחרון אני קצת מתרוצץ מפה לשם, עבודה, לימודים חברים משפחה וכו' אז לא מצאתי את הזמן, אבל בימים האחרונים אני מרגיש רצון לשתף את מה שלמדתי בתקופה האחרונה לכן אני אנצל את הזמן הפנוי כדי לכתוב.



אני רואה כאן ובאינטרנט המון סיפורים של אנשים שמשתפים את סבלם ואת הכאב הנפשי שהם עוברים וקצת קשה לי להשאר אדיש לכך במיוחד לאור העובדה שיש לי הרבה מה להאיר בנושא הזה.



אדם קם יום אחד בבוקר וחווה דכאון, אין לו מושג למה, לא קרה משהו ספציפי שפגע בו, אבל עדיין, הוא מרגיש שמשהו לא טוב עובר עליו.

אותו אדם שחווה את הדכאון ככל הנראה ישמור את זה לעצמו ויסחוב את המטען הכבד עמו במשך תקופה מסויימת.

אם הוא יפנה למשפחה או לחברים, הם יעודדו אותו ויגידו לו שהוא חזק וש"יהיה טוב", "זה יעבור", כשהוא ימצא את עצמו שקוע בדכאון הוא ככל הנראה יסיח את דעתו בכל מה שזמין, טלוויזיה, חברים, אלכוהול, סמים, כל דבר שיסחף את דעתו לזמן מה מהכאב.

אנשים מסוימים יפנו לפסיכולוג או פסיכיאטר, הם "יקנו" בכספם את הידע של הפסיכולוג שאמור להראות להם דברים מנקודת מבט שונה, לחלקם זה אולי יספיק, אבל יש כאלו שלא ירגישו שזה מחלחל, הפסיכיאטר יתן לחלקם "תרופות" בשם "כדורים פסיכיאטרים / נוגדי דכאון" (או כמו שאני קורא להם "מחמירי דכאון") אותו הפסיכיאטר שיתן להם את הכדורים לא יטרח להשקיע מאמץ גדול מדי בשביל להכיל את הכאב של מטופליו, הוא פשוט יזרוק עליהם מרשם לכדורים וישלח אותם לדרכם, אותו פסיכיאטר לא יודע (או שכן) שהוא ככל הנראה עושה את הדבר ההפוך מלפתור את הבעיה של מטופלו.

אדם קם יום אחד בבוקר וחווה דכאון, הוא חווה משבר בחייו שנובע או לא נובע מארוע מסוים, אותו אדם מרגיש שעולמו התהפך ושהכאב קשה מנשוא, הוא ככל הנראה לא ידע שכל הדכאון והסבל שהוא חווה הוא לגיטימי לגמרי, שהוא חלק מהחיים, חלק ממה שאנחנו, שהוא בעצם אנחנו ושהוא נועד ללוות אותנו במסע שלנו ביקום הזה.

כאשר הפסיכיאטר שולח אדם מדוכא לקחת כדורים פסיכיאטרים, הוא בעצם הופך את הדכאון במו ידיו למשהו הרבה יותר אכזרי וגרוע ממה שהוא באמת, למפלצת, הוא יוצר במו ידיו במוחו של המטופל את תדמית המפלצת הנוראית שהוא כל כך פוחד ממנה, המטופל בעצם מרים דגל לבן ונכנע, הוא חושב שבעצם קיים כאן משהו שהוא יותר גדול וחזק ממנו, ושהדרך היחידה לצאת ממנו היא על ידי כדורים כימיים.

אותו המטופל לא יודע שה"בעיה" הזאת היא הוא, שלא עומד מולו שום דבר חוץ מהוא עצמו, שהבעיה היא לא משהו חיצוני אלא פנימי, שלדכאון הזה יש שם ושם משפחה, שהדכאון הזה הוא אותו אדם בכל אבריו ובכל ליבו.

קחו לכם לוח דמקה ושחקו נגד עצמכם, כן, מה ששמעתם, שחקו נגד עצמכם, עכשיו השאלה הנשאלת היא, מי ינצח את המשחק? מי יפסיד אותו?

האם מישהו אחר יכול לנצח או להפסיד לכם? האם משהו אחר יכול? לא, מן הסתם.

אותו אדם שחווה דכאון בעצם לא יודע שהוא במשחק דמקה אין סופי עם עצמו, הוא מערים על עצמו, וקורא את מהלכיו של עצמו בלי שהוא בכלל יודע, הוא גם משחק יוצא מן הכלל, משקיע את כל כולו במשחק הזה, עם טריקים ומניפולציות, חושב שני מהלכים קדימה.

שני הצדדים המשחקים המשחק הדמקה הזה הם אותו אדם, אחד מהם הוא האגו, אחת היא הנפש.

האגו הוא שחקן מלוכלך וערמומי, הוא ישיג את הנצחון בתחבולות ואם צריך לרמות הוא גם ירמה, הוא יודע לעורר מניפולציות כל כך עוצמתיות שלא משאירות שום מקום לספק.

בצד השני נמצאת הנפש, הנפש היא השחקנית הכי הוגנת שקיימת ביקום כולו, היא משחקת לפי החוקים ולעולם לא שואלת למה, היא לעולם לא מטילה ספק במשחק, ואם היא מפסידה, היא מפסידה בכבוד, היא מחייכת ליריב ומאחלת לו בהצלחה בתחילת המשחק, היא לא משתמשת בטריקים זולים על מנת לנצח מכיוון שהיא מודעת לכך שמדובר בסך הכל במשחק.

אדם קם בבוקר וחווה דכאון, הוא סובל, הוא לא יודע שבתוכו מתרחש משחק קוסמי מופלא בין המוח ללב, בין האגו לנפש.

הוא לא חושב שכל מה שקורה לו הוא לגיטימי וחלק חשוב מהחיים, הוא ילחם בדכאון בכל דרך אפשרית בלי לדעת שהוא בעצם נלחם בעצמו, הוא לא יודע שהוא מנסה לרוץ קדימה ואחורה בו זמנית.

המון אנשים פסימים באופיים חושבים שנגזר עליהם לחיות חיים של סבל, לאחרונה יצא לי לשמוע כמה פעמים את המושג "אני חולה" "המוח שלי דפוק", כמובן שזאת הסתכלות שגויה לחלוטין על התמונה, אדם שמסוגל לחוות דכאון מסוגל לחוות גם אושר, אדם שמסוגל לפחד מסוגל גם לשמוע, אדם שמסוגל לדאוג מסוגל גם להיות שליו.

קחו מטבע ותסתכלו על צד אחד שלו, יש עץ ויש פלי, תסתכלו על אחד הצדדים, עכשיו אני מבקש ממכם, תחשבו, מה היה קורה לצד שאתם מסתכלים עליו אם הצד השני של המטבע לא היה קיים? האם זה בכלל הגיוני שהמטבע היה קיים בלי אחד הצדדים שלו?

אם לא היה את הצד ההפוך, האם היה את הצד שאתם מסתכלים עליו? האם זה בכלל אפשרי מבחינה פיזית?

אם אתם יושבים באור, כבו אותו, מה קרה, ולמה? התשובה שלכם תהיה "נהיה חשוך, כי כיביתי את האור"

עכשיו אני מבקש ממכם, תחשבו, מה ההגדרה של חושך? חוסר באור.

מה ההגדרה של אור? חוסר בחושך.

האם הם אינם שני צדדים שונים של המטבע? אם אור הוא אור רק כאשר אין חושך, סימן שהוא תלוי בחושך על מנת להתקיים.

אם חושך הוא חושך רק כאשר אין אור, סימן שהוא תלוי באור על מנת להתקיים.

אם המוח שלכם מסוגל לקלוט אותות של כאב, תהיו בטוחים שהוא מסוגל לקלוט גם אותות של אושר.

אם אדם היה בא אלי ואומר לי שהוא לא מרגיש כלום, כלומר אפתיות מוחלטת כלפי כל מה שמתרחש, אז הייתי יכול להגיד שמשהו באמת לא בסדר אצלו ושאולי הוא סובל מבעיה מסוימת.

לכן אני אומר, אדם שמרגיש דכאון, סבל וכאב, הוא חד משמעית ללא צל של ספק אדם בריא לחלוטין, שככל הנראה אין לו את הכלים לעכל את מה שקורה, שלא רוצה להסתכל על הצד השני של המטבע, ולמה אני אומר רוצה? אני בכוונה משתמש במילה "רוצה", כי אדם פסימי הוא פסימי רק כי הוא רוצה להיות פסימי.

בשלב הזה אנשים מסוימים ירימו גבה ויגידו "למה שמישהו ירצה לחיות בדכאון?"

אתחיל בכך שרוב האנשים אפילו לא מודעים לעובדה שהם רוצים להיות בדכאון, כן, מה ששמעתם, רוב האנשים שסובלים מדכאון ופחדים לא מודעים בכלל לעובדה שהם רוצים להיות מדוכאים ומפוחדים.

"למה שמישהו ירצה בזה?" אני לא יכול להצביע על משהו ספציפי, כי יכולות להיות המון סיבות, לדוגמא, אדם שכל כך רגיל למצב הדכאוני והחשוך שהוא נמצא בו, ירגיש מנותק מהמציאות ויברח ממנה בכל הזדמנות אפשרית, הוא יתרגל לחיות בכלא החשוך שהוא יצר לעצמו, כמו אסיר שחי בתא סגור ואין לו מושג מה קורה מחוץ לתא שלו, יום אחרי יום מגיע הסוהר, פותח את המנעול ואומר לאסיר "אתה חופשי ללכת" אבל האסיר נשאר בתא.

עוד דוגמא? אדם יכול להיות כל כך פסימי ומפוחד עד שהוא פשוט לא חפץ יותר למצוא את הדרך שבה הוא ירגיש טוב, הוא מתעצל לקום ולמצוא את הנפש שלו, הוא לא מעוניין לחפש ולהתחיל בתהליך, הוא רוצה שהכל יקרה כאן ועכשיו, ואם לא, אז אין שום סיכוי שהוא מתכוון לעשות משהו לגבי זה, ואם המצב יחמיר, אז זה רק בגלל שהוא מסרב לעשות תהליך כלשהו, אותו אדם, כפי שאמרתי, רוצה להשאר בדכאון.

אם הייתי שומע לפני שנה או שנתיים את מה שאני כותב עכשיו סביר להניח שהייתי סקפטי לגבי זה.

אתם בטח שואלים את עצמכם איך אני אומר דבר כזה, אז אני אגיד שאני אומר את זה בפה מלא, זה יכול להשמע הזוי ומשוגע, וזה גם בסדר.

ואיך גיליתי את זה אתם שואלים? על בשרי ונפשי, לא פחות ולא יותר, בחודשים האחרונים עברתי סערה נפשית אדירה, לא במובן השלילי או החיובי של המילה, פשוט סערה נפשית, העמקתי למקומות גבוהים ביותר וחקרתי את עצמי.

צפיתי בתודעה שלי ובנפש שלי בצורה טהורה.

אז עד עכשיו פירטתי כל כך הרבה על דכאון וכאב, בשלב הזה אתם בטח מצפים לפתרון-על מוחץ, מפתיע ויוצא דופן שמעולם לא שמעתם עליו, משהו שישאיר אתכם פעורי פה ויגרום לכם להגיד "איך לא חשבתי על זה?!" , אז כן, הוא קיים, ואני לא אשאיר אתכם במתח, אתם מוכנים?.....

אז הפתרון הוא : תסבלו.

תסבלו, תסבלו את הכאב, תרגישו את הדכאון, תחושו אותו במלוא העוצמה שלו, במילים אחרות, קבלו את הדכאון, תשלימו איתו.

אתם מבינים? מה שאני בעצם אומר פה הוא ככל הנראה ההפך ממה שחשבתם, וכאן אתם מגלים דרך אחרת לשחק את המשחק, לסבול.

אין טעם להלחם בדכאון או לברוח ממנו, אין טעם להסתכל על הדכאון כאויב, אותו הפסיכיאטר שנותן למטופל שלו את הכדורים, אותו החבר שאומר לחבר שלו ש"יהיה בסדר" ו"אתה תתגבר על זה" לא מבין שהוא זה שיוצר את הבעיה, במקום להגיד את זה אפשר פשוט להבין שכבר עכשיו טוב, כן, אם אתה כואב אז הכל תקין, הכל תקין!

מי כאן לא ראה אמא צועקת בהסטריה כשהבן שלה משתעל או בוכה, כשהוא מקבל מכה? התשובה שלי היא תמיד אותה התשובה "אם הילד בוכה סימן שהכל בסדר"

אם הילד משתעל, סימן שהכל תקין, אם הוא לא היה משתעל או בוכה, אז הייתי דואג, כשילד מקבל מכה הוא בוכה, אם הוא לא היה בוכה ככל הנראה משהו היה ממש דפוק בו, אם תראו לי ילד קטן אחד שלא פוחד מהחושך אני מוכן למחוק את הבלוג הזה ולא לכתוב יותר לעולם.

ומה שונה בנו מילדים? כלום, אנחנו אותם הילדים שהיינו רק עם מוח יותר בוגר ואחראי, רק שאותנו מלמדים להתמודד עם העולם בצורה הלא נכונה כבר מגיל אפס, אתם מבינים? מגיל אפס מלמדים אותנו שהאושר שלנו תלוי אך ורק בציונים, ברכוש, בכסף, שצריך להלחם בכאב במקום לקבל אותו.

אני יודע שיש כל כך הרבה אנשים שמתנים את האושר שלהם במה שאמור לקרות, זאת אומרת "אם אני אקבל XYZ, אז אני בטח אהיה מאושר"

"כשאני אגיע ל- XYZ" אני אהיה מאושר", אם היה לי בית / מרצדס / חברה יפה / כסף / יהלומים / תפקיד בעבודה הייתי מאושר.

כל כך הרבה אנשים בורחים ובורחים ובורחים מהפחד ומהרגשות הרעות ולא מבינים שהם בעצם משחקים מחבואים עם עצמם.

למה אנחנו כל כך בורחים מעצמנו? הרי זה בלתי אפשרי במילא? למה אנחנו מפחדים מעצמנו?

נסו רגע להבהיל את עצמכם, אתם יכולים? האם מישהו יכול לעשות לעצמו "בו" ולהבהל? האם מישהו יכול לדגדג את עצמו? לא.

אין, ממה, להלחץ.

ולמה זה כל כך קריטי לא לברוח מהרגשות הרעים? תסתכלו על זה ככה.

אם בן אדם חווה פחד מסוים, האם הוא יכול לגעת בו או להרגיש אותו? לא, נכון?

האם אי פעם נגעתם בפחד כמו שנגעתם בשולחן? האם אי פעם ראיתם פחד כמו שראיתם אור?

ואם עכשיו תלכו ברחוב ופתאום תראו כלבלב קטן נובח עליכם, האם הייתם בורחים בריצה לקצה השני?

ואם תלכו באמצע יער ופתאום יצוץ לכם שור, מה תעשו? תברחו על החיים שלכם באמוק.

אם תראו ג'וק באמצע הלילה? חלק מהאנשים ימשיכו כאילו כלום וחלק יצרחו כי הם נגעלים, למרות שהם יודעים שהג'וק הקטן הזה לא יכול לעשות להם כלום.

כבר הגענו למסקנה הפשוטה שאנחנו בורחים רק ממה שגדול וחזק מאיתנו או מה שמגעיל אותנו.

עד עכשיו הגענו לשתי מסקנות:

1. הפחד הוא לא מוחשי או פיזי, הוא רק במוח שלנו, אנחנו יוצרים את הדמות שלו.

2. אנחנו בורחים רק ממה שחזק מאיתנו ומגעיל אותנו.

עכשיו אחרי שהבנו את שתי המסקנות האלה אני רוצה שתגידו לי בעצמכם למה זה לא עוזר לברוח מהפחד?

חלקכם אולי כבר אומר לעצמו "אההה"

חלק אחר אולי עדיין תוהה לעצמו, אז אני אסביר, אם אני בורח משהו, סימן שהוא חזק ממני, עוד לא ראיתי בן אדם בורח מכלבלב חמוד או חתול.

סימן שכשאתם בורחים מהפחד אתם יוצרים לעצמכם בראש דמות נוראית ומפחידה שבכלל לא קיימת.

אתם מסרבים לקבל ולהכיל את הפחד בשלמותו, אבל המנעות מהפחד לא מעלימה אותו, היא רק משאירה עומס נפשי על הראש שעסוק כל הזמן בלברוח ולברוח ולברוח.

וההווה? מה איתו? למה אנחנו כל כך מסרבים לחיות את ההווה? למה אנחנו כל כך טעונים במחשבות אין סופיות על העבר או העתיד?

העבר והעתיד שניהם אשליה, איך שלא תסובבו את זה, הם לא באמת קיימים, הם רק זכרון או דמיון.

כשאדם מתנה את האושר שלו במשהו מסוים, או בעתיד, הוא בעצם מונע מעצמו להיות מאושר כבר ברגע הזה, ועכשיו אני רוצה שתגידו לי מה מונע ממכם להיות מאושרים כבר הרגע?

רוב האנשים יגידו "כי חסר לי ככה" "כי בא לי שיהיה לי ככה" "כי פגעו בי" "כי בגדו בי" "כי הבוס נזף בי" "כי היה לי יום קשה בעבודה"

אז אני אומר, אז מה? אז פאקינג מה?! האם זו סיבה מספיק טובה לבזבז כל כך הרבה זמן חשוב מהכמה עשרות שנים שיש לנו ביקום הזה? רובכם בוודאי שוכחים את זה כל הזמן ומרגישים כאילו אתם חיים אלף שנה, פאקינג תתעוררו, אנחנו לא חיים פה לנצח, אנחנו חלק מהוויה שבוראת את עצמה כל פעם מחדש בדמות אחרת.

אנחנו במשחקים וכולנו שחקנים פנטסטים, אנחנו משחקים כל כך טוב עד שאנחנו שוכחים שאנחנו משחקים, זה מדהים אותי לראות את זה כל פעם מחדש על אנשים.

כשאני חושב על העתיד, אוטומטית אני מוחק את ההווה.

מתי השקעתם לעצמכם רגע אחד לחוות את ההווה בדיוק כמו שהוא, לטוב ולרע? מתי אתם זוכרים את עצמכם לאחרונה יושבים, לבד, עם עצמכם, ופשוט חווים את הרגע כמו שהוא, עצובים, שמחים, כואבים, לא אכפת לי מה!

נכון, אתם לא עשיתם את זה, כי אתם פאקינג עסוקים כל היום בבריחה, בריחה בריחה בריחה! אבל מה זה הדבר הזה שאתם בורחים ממנו?

כשאתם חווים דכאון, מי חווה את זה ולמה?

כשאתם פוחדים מהעתיד, מי פוחד? האם זו הנפש שלכם או האגו? האם הוא מנסה למנוע את מה שאפילו לא קרה?

וכשאתם חוזרים בלופים על העבר ולא מסוגלים להתקדם, האם זו הנפש שלכם או האגו? האם הוא מנסה לשנות את מה שכבר קרה?

האם אני יכול למזוג מים לתוך כוס שאפילו לא קיימת? האם אני יכול להחזיר לבקבוק חלב שנשפך?



לאנשים מסוימים המידע הזה יכול להיות כבד מאוד, מה זאת אומרת משחק?

אני לא אומר שלא צריך לקחת את העניינים ברצינות, אני פשוט אומר שזה לא תמיד כזה נחוץ, כן, זה לא תמיד כזה נחוץ, תתפלאו לדעת.

אני בעבר הייתי כל כך מבולבל כי כל הזמן הייתי עסוק במחשבות, מה היה, מה יהיה, למה קרה לי מה שקרה, מקווה שלא יקרה מה שאני לא רוצה שיקרה, כל הזמן מפענח, וחושב, וכואב, ועצוב.

הייתי מריץ סיטואציות שקרו לי ומפענח אותן לעומק פעם אחרי פעם אחרי פעם.

הייתי חוקר כל דבר וחושב למה כל דבר קרה, ומנסה למנוע דברים שעוד לא קרו בכלל.

הייתי שקוע בכאב, כי הייתי עסוק בו כל הזמן, לא חשבתי להסתכל בכלל על הצד השני, לא ידעתי שאני מחליט איפה להציב את עצמי.

ובכל התקופה האחרונה למדתי מהי זרימה, מהי השלמה, מהו קיום אמיתי וטהור.

כל כך הרבה אנשים מנסים להיות קולים, מנסים להיות קרי רוח, מנסים להיות קשובים, הם לא מבינים שהטעות שלהם היא כבר בצעד הראשון, אתה לא מנסה להיות קר רוח, אתה פשוט......

אל תנסו להבין, אל תנסו לחקור ואל תנסו לשאול למה.

"אז רגע, מה אני?"

אתה לא מנסה להיות קר רוח, אתה...

אתה.

אי פעם תהיתם לעצמכם מה הופך אנשים מסוימים לבעלי בטחון? ואנשים אחרים למעורערים?

אני יכול להגיד לכם חד משמעית, אנשים בעלי בטחון הם פשוט מי שהם.

כאשר אדם יודע מה הוא ולא מפריע לו מה אחרים חושבים על זה, זה בטחון בצורה הטהורה שלו.

אי פעם תהיתם לעצמכם למה אנשים מסוימים נוטים להעלב ולמה אחרים שמים זין על הכל? זה מהסיבה שמי ששלם עם עצמו, לא צריך את ההסכמה של האחר עם מה שהוא, הוא פשוט הוא, והוא אוהב להיות מה שהוא.

אדם שלא שלם עם עצמו, יחפש חיזוקים בדמות הערכה של אנשים אחרים, וכאשר מישהו יגיד לו שהוא לא בסדר או דפוק, סביר להניח שהוא יאמין לזה.

מי אנחנו ומה קורה במשחק הזה? מי יוצר את המציאות? האם המציאות היא חיצונית או פנימית? כשאתם מסתכלים על העולם, האם אתם מסתכלים החוצה או מסתכלים פנימה?

האם אי פעם הקשבתם למה שהנפש אומרת לכם? האם אי פעם ניסיתם לנתק את האגו רק לכמה דקות? האם אי פעם חוויתם את ההוויה שלכם בפשטותה?

מצחיק אותי לשמוע על אנשים שחושבים שהמציאות היא חיצונית, כשבעצם היא פנימית.

מי אנחנו ולמה אנחנו מאמינים לכל מה שאומרים לנו? האם יש אמת מסויימת? טוב, האמת היחידה היא שאין אמת, כל אחד יוצר את האמת שלו בתוכו.

כשאני רואה אדם מתלבש בצורה שלא מוצאת חן בעיני, האם זה הופך את הבגדים שלו למכוערים? כשאני חושב שבן אדם הוא טיפש, האם זה הופך אותו ללא חכם?

מי קבע מה אמיתי ומה לא, מי קבע את החוקים? מי קבע שמה שאני אומר הוא נכון ומה שאתה אומר הוא לא נכון? רק בגלל שיש דברים שהרוב חושב אותם, לא אומר שהם בהכרח נכונים, למעשה, שום דבר לא נכון והכל נכון בו זמנית.

אז למה אנחנו בוחרים להתעמק כל כך בדברים פוגעים שאומרים לנו? מי אומר את זה ולמה הוא אומר את זה? האם מי שאמר לי משהו מסוים הוא לא שחקן במשחק שאני משחק? מה מפריד אותו ממני?

אני מקבל מידע, אני מעכל אותו ואני בוחר איך להשתמש בו, אני יכול לזרוק אותו לפח באותו הרגע ואני יכול לצלול בתוכו עד אין סוף.

למה אנחנו נעלבים? למה אנחנו פוחדים? ממי אנחנו חוששים אם לא מעצמנו?

תנו לי לספר לכם משהו על הטבע שלנו בתור בני אדם.

אנחנו רודפים אחרי מה שאנחנו רוצים בלי לדעת שהוא כבר נמצא אצלנו בידים.

אנחנו מתאמצים כל כך להיות ערוכים לכל תרחיש, ולא יודעים שבעצם הרצון להיות ערוך אנחנו לא ערוכים בכלל.

ואיך אני אמנע את המחשבות הרעות והכאב? איך? מה אני עושה? אני לא מפסיק לסבול, אני כל הזמן חרד!

אל.

אל תמנעו את הכאב, אל תלכו ממנו, הושיטו לו יד וחבקו אותו.

מה קורה במוחו של אדם שמנסה להיות חיובי? הוא אומר לעצמו שהוא לא רוצה לסבול יותר, אז לשם כך הוא צריך להפסיק להיות מדוכא, הוא צריך להפסיק לחשוב כל הזמן על דברים רעים ולחשוב רק על דברים טובים, ואז הוא ימצא את עצמו מתחמק בכוח מכל מחשבה שלילית, בשלב מסוים אותו אדם יחווה את הכאב שוב, מכיוון שעצם הרצון להפסיק להיות שלילי הוא שלילי, עצם המחשבה שבה אני אומר לעצמי "אני רוצה להפסיק להיות שלילי" היא מחשבה שלילית.

אתם לא צריכים להפסיק שום דבר, כי שום דבר לא קורה, הכל תחת שליטה מוחלטת.

וכשלא תצליחו להמנע ממחשבות שליליות, אתם תרגישו שנכשלתם, הכשלון הזה יוביל להרגשה של דאגה, אתם תדאגו שנכשלתם, והדאגה הזאת תוביל לעוד דאגה, כי אתם תהיו מודאגים מכך שאתם מודאגים כל הזמן וכך הלאה במעגל אינסופי שמזין את עצמו, הדרך היחידה לעצור אותו היא להביט עליו מהצד ולא לחשוב עליו שום דבר, פשוט להביט במה שאתם מרגישים מהצד.

כשאתם חווים כאב או עצב, תביטו בהתרחשות מהצד, תשאלו את עצמכם למה באמת אתם עצובים.

רוב הפעמים אנשים בכלל לא מנסים לחשוב מה הבסיס האמיתי של הכאב שהם עוברים, אם רק הייתם יודעים כמה משמעותי לדעת מה הגורם לבעיה לפני שמנסים לפתור אותה הייתם רואים הכל בצורה אחרת.

אם מישהו אמר לי שאני אפס, למה אני נפגע? האם אני נפגע בגלל מה שהוא אמר? או שזה בגלל שאני לא בטוח במה שאני?

אם משהו שמישהו אמר גרם לי להתערער, זה כמו שמשב רוח קטן יפיל ספינה, זה לא הגיוני ולא יכול להיות, אתם הקפטנים, אתם במושב הנהג, אתם אלה שמחליטים לסטות מהנתיב ולהתרסק, זה לא חייב להיות ככה, זה פשוט לא.

ובואו נדבר על זה, למה האגו כל כך מכאיב לנו? טוב, אולי כי הוא כל כך אגואיסט ורוצה הכל לעצמו?

האגו ישאב ממכם את כל האנרגיה בגלל שהוא רק רוצה עוד ועוד ועוד כל הזמן, אף פעם לא מסתפק בקיים, ברגע הזה, בהווה.

מגיל קטן אנחנו מלמדים את עצמנו שרק על ידי זה שנשיג משהו אז נהיה מאושרים והאגו הופך את זה לאמת שלו.

נניח ואני אגיד עכשיו "אני רוצה להיות פחות אגואיסט", אתם יודעים מי אומר את זה? ניחשתם נכון, האגו!

כן, כשאני אומר שאני לא רוצה להיות אגואיסט אני אומר את זה בדיוק מהסיבה שאני אגואיסט וזה כל כך אירוני, כי אני לא אמור לרצות להיות פחות אגואיסט, אני עושה את זה רק כי אני רוצה להרגיש יותר טוב עם עצמי וזאת חברים אגואיסטיות טהורה.

האגו ינחית על הנפש שלכם כל מיני אשליות שבהן אתם אמורים להיות שמחים וכפי שאמרתי לכם, האגו הוא מניפולטור ממולח ביותר, הוא עובד עליכם שאם יקרה א' ב' ו-ג' אז תהיו מאושרים אבל, מסתבר שזה לא באמת כך.

מי שאי פעם חווה ניתוק קצרצר מהאגו שלו יבין את מה שאני אומר בצורה טובה, וגם אם לא התנתקתם אף פעם מהאגו שלכם, אף פעם לא מאוחר מדי.

האם אי פעם צפיתם במחשבות שלכם מהצד בלי להסיק עוד מסקנה נוספת מהן? האם אי פעם הסתכלתם מהצד על כדור השלג המתגלגל שקורה בתוך המוח שלכם במקום להיות חלק ממנו? לא מאוחר מדי.

ישראל ישראלי עובד במפעל כמה שנים, המנהל שלו, יעקב, מכיר אותו המון זמן ומחבב אותו מאוד, ישראל מאוד אוהב את המנהל יעקב, מכיוון שיעקב מתייחס אליו בצורה נאותה ומכבד אותו מאוד.

יום אחד ישראל שומע שאת יעקב, המנהל הנחמד שלו, הולך להחליף מנהל אחר, כי יעקב נאלץ להתקדם לתפקיד גבוה יותר.

במשך שבוע שלם, ישראל קם עצוב לעבודה, הוא יודע, שבעוד כמה ימים בדיוק, הולכים להחליף את המנהל שלו, יעקב, במנהל אחר.

"בטוח יחליף אותו איזה מנהל רשע" אומר לעצמו ישראל בכל פעם שהוא רק יכול, הוא שקוע כל כך בהרהורים על העתיד עד שהוא נעשה עצוב.

ישראל קם ממורמר לעבודה כל בוקר, הוא בקושי מדבר, לא צוחק, ואין לו חשק, אישתו של ישראל וילדיו מקבלים ממנו יחס קר בבית, והוא נהיה עצבני ומתוח.

כעבור שבוע, מגיע היום שבו יעקב עוזב, והמנהל החדש של ישראל מגיע.

ישראל חושש מאוד, הוא מגיע לעבודה נסער לגמרי, "מה יהיה" הוא אומר לעצמו כל הזמן ומדבר עם חבריו לעבודה על כמה הוא פוחד שיגיע מנהל נוראי.

המנהל החדש מגיע ומזמן את כל העובדים לאספת הכרות.

ישראל מגיע לאספה בפנים זעופות, הוא נראה עייף ועצבני, המנהל החדש, יצחק, פונה אל ישראך ושואל אותו, "מה שמך?"

ישראל עונה את שמו ויצחק המנהל החדש מחייך אליו, "ישראל? שמעתי עליך המון דברים טובים! אני שמח שאנחנו נפגשים, אתה נראה לי מעט תשוש, אולי תשתה לך משהו ותחזור?"

במהלך הימים ישראל נדהם לגלות שהדבר האחרון שהוא חשב עליו קרה, המנהל החדש, יצחק, אפילו יותר טוב מהמנהל הקודם שלו, הוא אוהב אותו מאוד.

ישראל היה פסימי במשך שבוע שלם, הפסימיות הזאת עלתה לו בכך שבמשך שבוע הוא היה עצוב רק בגלל משהו דמיוני לחלוטין.

כל התרחישים שישראל דמיין היו דמיוניים לחלוטין וחסרי כל קשר למציאות, העצב והכעס שחווה לעומת זאת, השפיעו על חייו בצורה אמיתית לגמרי.

ישראל היה מבואס כל הזמן בגלל שחשש מהמנהל החדש, ומתי ישראל הרגיש טוב יותר? רק אחרי שהכיר את המנהל! כמה אירוני, ככה מגוחך.

כמה פעמים בחיים שלכם דמיינתם שיהיה רע? האם אתם עכשיו סובלים בגלל משהו שלא קרה? תעצרו ותבחינו במחשבות שלכם, אתם לא חייבים להסתכל רק על הצדדים הרעים של החיים.

לעומת זאת, האם אי פעם ציפיתם לטוב וקרה רע? גם זה קורה, אני לא מנסה לייצר מציאות שבה הכל מושלם, אני ריאליסטי.

אני מנסה להגיד, שלהיות ערוך באמת, היא לחוות את מה שקורה כאן ועכשיו כי זה הדבר היחיד שאמיתי, כל השאר הוא בגדר אשליה.

כשאני אגיע לגשר, אני אחצה אותו, זה מה שאני אומר לעצמי כל יום.

לדוגמא, לפעמים קורה שיש לי יום טוב בעבודה, בדיוק בזמנים האלה אנשים אומרים לעצמם "אבל הלוואי שזה ימשך ככה" או "מה אני אעשה אם יהיה עומס? אם יהיו לקוחות רעים ויהיה לי קשה?"

במקום זה אתם פשוט יכולים להנות כרגע, עכשיו, בהווה מהעובדה שטוב לכם, אם וכאשר יהיה לא טוב, אז אתם תתמודדו עם הלא טוב הזה, עד אז, הכל הוא בגדר אשליה.

בגלל זה אנשים פסימיים נוטים להיות חסרי בטחון לגבי כל דבר, הם יוצרים לעצמם מציאות אשלייתית במוח שמשפיעה באופן ישיר על ההווה והופכת אותו לרע, זאת אומרת, אתם מרגישים רע כבר עכשיו בגלל משהו שאפילו לא קרה!

וגם אם כן נועד לקרות משהו רע, כשהוא יקרה תרגישו אותו.

תמיד תשאלו את עצמכם האם לסבול עכשיו יקל על הכאב של אחר כך? לא, להפך, זה לא ימנע שום דבר אלא להפך, רק ימשוך עוד יותר צער.

אחד הדברים הכי גדולים שגיליתי היה שאני פשוט לא יכול להיות אחראי על כל המתרחש, אני לא יכול לשנות את כל מה שקורה ולמנוע הכל, אני לא יכול לפצל את עצמי למיליון ואני לא יכול להתחמק מהבלתי נמנע, אני כן יכול להיות ער למתרחש ולחוות את זה בקבלה והבנה, אפילו באהבה.

כשגיליתי שזה אני בידיים של היקום פשוט הנחתי לזה להיות, הנחתי לזה להיות...

אם אתם רוצים להיות בשליטה טוטאלית, הדבר האחרון שאתם צריכים לעשות הוא לשלוט, אתם צריכים להסיר את השליטה מידכם, כן, לשלוח אותה ממכם והלאה אל המקור שלכם, ולא באמת אכפת לי אם המקור שלכם הוא אלוהים, בודהה או אדמה.

כשאתה מוותר על השליטה, אתה נמצא בתוכה, אתה מטייל ורץ בתוכה, עצם הנסיון לשלוט בהכל הוא חסר פואנטה ויוביל לאובדן שליטה מוחלט, רק מי שיבין את זה יצליח להרגיש את השלמות המדהימה הזאת שאנחנו נועדנו להרגיש.

אל תנסו להיות ערוכים למה שקורה כי אתם כבר ערוכים לכל תרחיש.

אל תגידו לעצמכם שהמוח שלכם דפוק כי המוח שלכם תקין לגמרי.



אני שמח שיש לי הזדמנות לפזר תקווה ואהבה בשביל אנשים אחרים, אפילו בפורום המצומצם הזה.

אם אתם עצובים תדעו שאתם לא לבד, וזה בסדר, זה בסדר.

אם מישהו רוצה להתייעץ לגבי כל דבר או סתם לדבר - TheAce1795@gmail.com



יום טוב לכולם!

1 תגובות
רק אם
24/01/2018 12:58
TheAce
חיים, פילוסופיה, כאב, דיכאון, עצב, אושר
אם היינו מסתכלים רק לרגע על התמונה הכוללת, היינו מבינים שאין מה לדאוג.
אם היינו מסתכלים רק לרגע על העולם, היינו מבינים ששום דבר אינו בשליטתנו חוץ ממחשבותינו עצמן.
אם היינו תופסים רק לשניה את עצמנו בידיים ומסתכלים אל תוך הנשמה שלנו עמוק עמוק בפנים, מתחת לכל השכבות של האגו, השם שלנו והדעות הקדומות שלנו היינו רואים את הדבר הכי יפה וטהור שראינו בחיים שלנו.
אם רק לרגע היינו מבינים שמה שיש בתוכנו הוא הרבה יותר מכמה כסף יש לנו בבנק או מה המעמד שלנו בעבודה, היינו בוכים.
אם רק היינו מבינים את זה שאנחנו אלה שבוחרים להרגיש רע היינו משתטחים על הרצפה ומוציאים את כל הכאב החוצה בזעקה איומה.
אם לכמה שניות היינו בוחרים לחוות את ההוויה שלנו בשלמותה ולהסיר את כל הכיסויים המלוכלכים שעוטפים אותנו היינו מתמכרים לתחושה האדירה הזו.
אם היינו נשכבים על האדמה ובוהים לשמיים היינו רואים את האמת, שאנחנו הכל והכל אנחנו.
אם היינו מפסיקים להתנות את האושר שלנו במוסכמות אנושיות בשר ודם היינו צוחקים חזק כל כך עד שלא יכולנו לנשום.
אם היינו מבינים שמתחת לכל המסיכות כולנו אותו דבר היינו מפסיקים לייחס חשיבות לכל בן אדם שמנסה להעליב או לפגוע.
אם היינו מרחמים על אנשים שמתנהגים לא טוב לאחרים, היינו מגלים כלפיהם אמפתיה ומשיבים להם באהבה, כי הם סך הכל יצורים אומללים שלא הבינו את משמעות החיים.
אם היינו מבינים את משמעות החיים, היינו מבינים שלהשיב לרוע ברוע לא פותר שום בעיה אלא הופך אותכם לחלק ממנה.
אם היינו מבינים את משמעות החיים היינו מבינים שבמקום לדרוך על אחרים עדיף לעזור להם.
אם היינו קולטים שהכל פשוט מדי, היינו מפסיקים לסבך את העניינים.
אם היינו קולטים שאנחנו לא יותר מדמויות במשחק, היינו מתחילים להנות ממנו ומפסיקים לקחת כל דבר ברצינות.
אם היינו רוצים לשנות, היינו יכולים, הבעיה היא שאנחנו לא רוצים.
אם היינו מפסיקים לחפש את האושר, היינו מבינים שהוא כבר אצלנו בידיים.
אם היינו מבינים שהאושר אצלנו בידיים, היינו תופסים אותו חזק ולא עוזבים.
אם היינו מבינים שכאב ועצב הם חלק מהמשחק הזה, לא היינו נותנים להם לשבור אותנו.
אם היינו חווים את הכאב והעצב בכל הכוח עד הטיפה האחרונה שלהם, היינו מגלים שהם יכולים להרים אותנו למקומות הגבוהים ביותר.
אם היינו מטפחים את הרגשות השליליים כמו שאנחנו מטפחים את עצמנו, היינו הרבה יותר חזקים, כי הרגשות האלה הם אנחנו.
אם היינו מבינים שהזמן שלנו פה קצר מדי לא היינו מתנהגים כיצורים שחיים לנצח.
אם היינו מתחילים להביט לאנשים בעיניים למרות חוסר הבטחון, היינו מגלים שבכל אחד יש פגמים.
אם היינו מגלים שבכל אחד יש פגמים, היינו מגלים שכולנו מושלמים.
אם היינו עומדים על שלנו נגד כולם, היינו מגלים שאין סוף למה שאפשר להשיג.
אם היינו יכולים לראות את כל הצביעות והמסיכות שעוטפות את כולם היינו מקיאים מרוב גועל.
אם היינו יכולים לראות את האמת, היינו מסתנוורים מרוב היופי שלה.
האמת היא, שאין כלום חוץ ממך, וכל מה שאתה חווה מהרגע שבו אתה נוצר ועד הרגע שבו אתה מת מתחיל ונגמר בתוכך.
לא כל אחד מסוגל להבין או לעכל את מה שכתבתי פה, ואני שמח מזה.
מי שיצליח לעכל, ישיג את הדברים הכי נעלים שבן אדם רק יכול לחלום עליהם, ומי שלא, שימשיך לשוטט כמו עיוור.
לפעמים כשאני חושב על כמה שכולם חיים בהצגה שהם אשכרה מאמינים לה, זה מצחיק אותי, אני חושב שאפילו טוב שככה, כי רק מי שבאמת צריך להגיע למקומות האלה יגיע אליהם.
כל שאר האנשים, בהצלחה בהצגה שאתם חיים בה :)

כל מי שרוצה לחקור ולהעמיק עוד מוזמן לפנות אלי : TheAce1795@gmail.com
זה גם הסקייפ שלי ^ ^ ^
אני אשמח לעזור לכל בן אדם בכל בעיה שלא תהיה.
10 תגובות
רגשות
18/01/2018 13:57
TheAce
חיים, פילוסופיה, כאב, דיכאון, עצב, אושר
אני אתחיל בשאלה
האם אתם יכולים לא לרעוד מקור כשקר לכם מאוד?
האם אתם יכולים לא להזיע כשחם לכם?
האם אתם יכולים להתעלם מהכאב כשאתם מקבלים מכה?
כמובן שלא, כל התסמינים האלה הם חיוניים על מנת לשמור עלינו בריאים.
אבל למה לפעמים כשאנחנו מרגישים עצב או מועקה, אנחנו מנסים להתעלם מכך? שאלה טובה.
אני בטוח שאחת מהסיבות שאנשים מנסים בכוח להתעלם מרגשות כאלו היא כי הם חושבים שזה ימחק אותם לגמרי, ובכן, זה לא יקרה, וזה רק יחמיר את המצב.
כשאני שומע סיפורים של אנשים שנכנסים לפאניקה בגלל רגשות כאלו ואחרים, זה מרגיש לי כמו לראות בן אדם נחתך או שובר את הרגל וחושב שהוא ימות בגלל זה.
רגשות הם דבר ח-י-ו-נ-י, תכניסו לעצמכם את זה לראש, לא משנה אם הם טובים או רעים.
לפעמים קורה לדוגמא שנכשלתם, או שמישהו אכזב אותכם, ורע לכם בגלל זה, ואז אתם מנסים לברוח בכל מחיר מהרגשות הרעים, וזה אולי יצליח לכם לזמן מה, אבל זה תמיד יגיע מתישהו, אז למה לא לקבל את זה מלכתחילה?
"אסור לי להיות עצוב" "אסור לי לכעוס" ובכן בתור הראשון שתמיד אומר שאסור לתת יותר מדי מקום לחששות בחיים, גם אני יודע שלפעמים צריך לתת לרגשות הפחות כיפיים את המקום שלהם.
מישהו אמר לי "אם רע לך, אז תהיה עצוב" "ואם פגעו בך, אז תכעס" יש זמן ועת לכל דבר, וצריך לדעת שגם דברים רעים הם חלק מהחיים.
יש אנשים ששומעים פואמות עצובות, ויש אנשים ששומעים מטאל עצבני, זאת בדיוק הדוגמא לכך שכל רגש יכול לעורר משהו מדהים אצל בני אדם.
אני הייתי אומר, שכל בן אדם חייב לתת לעצמו לפחות פעם בכמה ימים, כמה רגעים של שקט, מקום של מנוס מכל השגרה שעוטפת, כדי למצוא את עצמו ולהקשיב למה שהנפש אומרת לו, זאת הרגשה נהדרת.
אתם תלמדו שבאותה מידה ששמחה יכולה להחיות אותכם גם עצב יכול, באותה מידה שאושר יכול לגרום לכם להרגיש משוחררים, גם כעס יכול.
כי הרגשות האלו נועדו לעצב אותנו, ולהפוך אותנו לפקחים יותר, לכן תמיד תנו להם את המקום שלהם, אתם חייבים להיות אחד עם הרגשות שלכם.
אני בטוח שכל אחד מכם חווה אי פעם כאב בטן נוראי, ורק אחרי שהוא הקיא הוא הרגיש הקלה כל כך עצומה, ומה קורה כשאתם שומרים את כל הבלאגן בבטן? סבל שאין לתאר, לכן חשוב למצוא מקור שבו תוכלו לתת לרגשות ביטוי, זה יכול להיות בן אדם שאתם סומכים עליו או מקום שבו אתם אוהבים לפרוק את המחשבות.
אנשים שבטוחים בעצמם הם בדרך כלל אלו שיתנו מקום לרגש בלי להתבייש במה שהם מרגישים, וזה יכול להתבטא בכל צורה שתעלה לכם לדמיון.
כשאתה מרגיש שלם עם עצמך אז אתה לא תסתיר את הרגשות שלך, אם אתה כועס על חבר, נפגעת ממישהו, אתה מחבב אדם מסוים ואתה פוחד להביע את מה שאתה מרגיש, סימן שמשהו לא במקום, יכול להיות שאתה לא בטוח בעצמך, יכול להיות שקשה לך לתת לרגשות לצאת, דבר אחד בטוח, חייב לתת ביטוי לרגשות שאנחנו חווים, מכיוון שזאת הדרך של הנשמה שלנו לרפא את הפצעים הפנימיים.
2 תגובות
קטע חדש - Use your brain
16/01/2018 14:34
TheAce
חיים, פילוסופיה, כאב, דיכאון, עצב, אושר
אז העליתי עוד קטע חדש לעמוד היוטיוב שלי.
אני מרגיש שדברים מצליחים להתחבר לי קצת יותר טוב, אם זה מבחינה ווקלית, מבחינת פלואו ומבטא ומבחינת בטחון.

אז הנה הקטע החדש:


אשמח מאוד אם תשתפו ותעבירו הלאה.

תודה לכולם.

אם מישהו רוצה לשאול שאלות, להתייעץ או סתם לדבר, ניתן לעשות זאת במייל או בסקייפ שלי, שניהם באותה הכתובת - TheAce1795@gmail.com

יום טוב!

טקסט:

Yes, I know you are going through some hard times, I know that sometimes it feels like the whole world is against you, that there's no point to anything you do and life is closing on you.
But these are exactly the times when you must use your strongest weapon, your brain!
You got to understand that there's no reason to stress out of anything, that this is all a game, there is no reason to stop and break, no! control it!, I don't care what you want to do, I don't care what you believe in! as long as your target is positive, fuck the rest.
People will always be against you and they smell weakness like shark smells blood, and you will not give them this blood, you will not, you will take the hit with smile and say "this is your best?!" "come on! give me your best shot, I wanna see what you've got"
Use your brain, stop for a moment, think before you say something, listen before you act, it may spare you alot of mess, it will make it easier to manipulate through life and people.
Be sharp, stand on yours, don't bend yourself for others, otherwise what is your life worth?
Stop guessing, stop tarrying, stop pleasing others, please yourself before!
If you feel like people are stepping on you then become a fucking nail.
Stop being nice to people who don't give a fuck about you.
only when you realize how much power you have in your head, your whole attitude will change to the best, because when you play the game called "life"
it's not enough only to know the rules, you need to manipulate, to be sneaky! otherwise life will break you, and you are not going to quit now!
I don't care what happened in the past, I don't care if people laughed at you, insulted you, betrayed you, this is the time to open a new page because it's never too late! and trust me, there is no bigger feeling than to find out how much strength you've got in your hands you did'nt even know exists.
It doesn't matter who you are and what happened to you, believe me that in the moment you make the switch in your mind, things will feel better.
People will always try to make you fail, so what? this is the way the world works, it wasn't perfect and will never be, only when you accept this you will laugh in the face of the evil, because you'll understand there is no time to waste on stupid people.
Your brain is your strongest tool, use it, be focused no matter what happens, don't play the game of stupid people because they'll most likely win it, you decide the rules, you determine the game!
Don't let anyone defeat you, you decide what is right for you and you will stand for it no matter what they say.
This is the time to improve, this is the time to be your best self, start from now! not tomorrow, not next week, RIGHT NOW.
5 תגובות
תשתמשו במוח שלכם
14/01/2018 14:43
TheAce
חיים, פילוסופיה, כאב, דיכאון, עצב, אושר
כן, אני יודע שאתם עוברים זמנים קשים, אני יודע שלפעמים זה מרגיש כאילו כל העולם נגדכם, שלכל מה שאתם עושים אין טעם ושהחיים סוגרים עליכם.
אבל זה הזמנים האלה בדיוק שבהם אתם חייבים להשתמש במוח שלכם!
אתם חייבים להבין שאין סיבה להלחץ משום דבר, שזה הכל משחק, לכן אין סיבה לעצור ולהשבר, לא! קחו את עצמכם בידיים, לא אכפת לי מה אתם רוצים לעשות, לא אכפת לי במה אתם מאמינים, כל עוד המטרה שלכם חיובית שימו זין על השאר.
אנשים יהיו נגדכם כל הזמן והם מריחים חולשה כמו כריש שמריח דם, ואתם לא תספקו להם את הדם הזה, לא אתם לא, אתם תחטפו את המכה ותגידו להם עם חיוך "זה הכי חזק שלך?!" קדימה, תן! אני רוצה לראות למה אתה מסוגל!
תשתמשו במוח שלכם, תעצרו רגע, תחשבו לפני שאתם אומרים משהו, תקשיבו לפני שאתם פועלים, זה יחסוך לכם הרבה בלאגן בחיים, זה יקל עליכם לתמרן את האנשים שפועלים נגדכם.
תהיו חדים, תעמדו על שלכם, אל תתעקמו בשביל אחרים, אחרת מה שווים החיים הארורים שלכם?
"כן, זה אני!" "כן, זה מה שאני רוצה לעשות" "לא, אני לא רוצה להיות חלק מזה"
תפסיקו לנחש, תפסיקו להתמהמה, תפסיקו לרצות אחרים, תרצו את עצמכם לפני כן!
אם אתם מרגישים שדורכים עליכם אז תהפכו למסמר!
תפסיקו להיות נחמדים למי שלא מגיע לו ולהתחשב במי שלא שם עליכם זין!
רק כשתבינו כמה כוח יש לכם בראש, כל דפוסי ההתנהגות שלכם יהפכו להרבה יותר יעילים, כי כשאתם משחקים במשחק שנקרא החיים, לא מספיק רק לדעת את החוקים, צריך להיות ערמומי, להיות נחש, אחרת החיים ישברו אותכם, ואתם לא מתכוונים להכנע לי עכשיו!
לא מעניין אותי מה קרה בעבר, לא מעניין אותי כמה צחקו עליכם, כמה העליבו אותכם, כמה בגדו בכם, עכשיו זה הזמן לפתוח דף חדש כי זה אף פעם לא מאוחר מדי, ותאמינו לי שאין תחושה יותר גדולה מלגלות כמה כוח יש לכם בידיים שאפילו לא הייתם מודעים לו.
זה לא משנה מי אתם ומה קרה לכם, תאמינו לי שברגע שתעשו את הסוויץ' הזה במוח הדברים ישתנו לטובה מבחינתכם.
אנשים תמיד יחפשו איפה להכשיל אותכם, אז מה? זאת הדרך שבה העולם עובד, העולם הזה לא מושלם ולא יהיה מושלם, רק כשתשלימו עם זה אתם תצחקו להם בפנים כי תבינו שאין זמן לבזבז על להעלב מאנשים, רק כשתבינו שהכלים בידיים שלכם אתם תצליחו לעמוד בזה.
המוח שלכם יותר חזק מ- 10 גברים, תשתמשו בו, תהיו חדים, מפוקסים, לא משנה מה קורה, אל תשחקו במשחק של אנשים טפשים כי רוב הסיכויים שהם ינצחו אותכם, אתם אלה שיכתיבו את החוקים, אתם אלה שקובעים את המשחק.
אם נתתם למישהו לעצור אותכם בגלל משהו שהוא אמר, נתתם לו לנצח, סופית!
אל תתנו לאף אחד לעולם לנצח אותכם, אתם אלה שמחליטים מה נכון עבורכם ואתם צריכים לעמוד על זה גם אם 100 אנשים יצחקו עליכם!
זה הזמן להשתפר, זה הזמן להיות הגרסא הטובה ביותר של עצמכם, תתחילו עכשיו, לא מחר, לא עוד שבוע, עכשיו!
5 תגובות
קטע חדש
09/01/2018 14:37
TheAce
חיים, פילוסופיה, כאב, דיכאון, עצב, אושר
אז העליתי קטע חדש לעמוד היוטיוב שלי
מי שמעוניין להקשיב:


אשמח מאוד אם תשתפו ותעבירו הלאה.

תודה לכולם.

אם מישהו רוצה לשאול שאלות, להתייעץ או סתם לדבר, ניתן לעשות זאת במייל או בסקייפ שלי, שניהם באותה הכתובת - TheAce1795@gmail.com

יום טוב!

טקסט:

Hey, you, if you came here it's probably for a reason.
And let me tell you something, I don't care who you are, what's your name, how much money you have in your bank account, if you drive an expensive car, if you've got many friends, if you are tall or short, fat or skinny, if you love boys or girls, I have one thing to say to you, NEVER TURN AGAINST YOURSELF.
Even if right now, there is not even one person in the whole world that cares about you, DONT TURN AGAINST YOURSELF.
Because at the moment you turn against yourself, you'll make the amount of people that care for you from 0 to minus 1, and from there you'll get to nowhere.
Unless you killed or raped someone, I don't care what you've done in your damn life, it's never too late to say "yes, I did a mistake", "yes, I failed" but, and it's a big but, like, kim and jlo butts combined together which is a wonderful picture to imagine~~~ but I love myself.
Shout it, Scream it loudly, say it! "I love myself"
We all tend to forget this important thing, that you must be complete with yourself before everything, otherwise how can you expect anyone to connect to you.
And sometimes, it all looks dark, scary, dangerous and cruel, and it's exactly the time when you give up and say "I can't take it anymore" but why can't you?! why? the answer is - because you decided.
And in this point people will tell me "But I feel bad" "I'm not complete with my life" OK, then find the source of the problem and exterminate it!
When you will turn to your friends or family and tell them "I feel bad" they will tell you "everything is ok, you can do it" but this is exactly the problem! what if everything is not ok? what if you don't want to do it?
It has become obvious that we do what we're expected to do and not what we really want to do, and then we find ourselves study for years for a profession that we are not interested in, or working in a job that every day in it is hell
This is how it looks! and the source of the problem is that you are not doing for yourself.
"Doing for yourself" seems like madness nowadays but who are you if you can't even decide what to do with your own life?
And why won't you? you know you live on this planet only for 70 or 80 years, why would you spend them on things you don't even love, every minute you waste on the wrong place will never come back.
And I don't care if you have no one in your life, you'll be able to earn the most important people if only you be yourself RIGHT FROM THIS MOMENT.
If you stop fighting yourself only for a moment you'll realize you need yourself before you need anyone, and then you will get to places you only dream of.
And i'm not trying to say that you can walk through life easily without any friends, I'm trying to show you the right direction to find those who should really be there more easily.
Like I said, if you have not done anythin extremely awful to someone then there's no reason in the world you'll feel bad about yourself.
Wake up in the morning and say "I'm X and I love dancing" "I'm Y and I love singing" "I'm Z and I love cooking"
Can you imagine a car that drives forward and backward at the same time? this is what happens within you when you fight yourself, not only that you waste so much important energy, you stay stuck in the same place, which means, you wasted all of your power and earned nothing at all.
So then, when you wake up tomorrow tell yourself that no matter where you go, you'll do it with self completion.
Life will always test you, and sometimes you may lose, you may lose money, you may get hurt, you may fight with a friend, but the worst loss of them all is when you lose yourself, don't ever let pain overpower you.
Where ever you'd go, people feel if you are complete with yourself or not, and it will decide their attitude for you, if you want it to be better, firstly love yourself.
Now I'm not saying that from the moment you apply that on your life everything will be absolutely perfect, you probably won't find your dream job or marry the love of your life soon, but one thing is sure, no matter how bad the situation may be, you'll always stand strong.
Never be depended on others, sometimes we get to a point in our life when we feel so bad until we get dependent, and when people won't be there to help, we feel doomed, this is the problem when you are not complete with yourself, because when you are, you'll always know that even when no one is there to help, it definitely does'nt mean that hope is gone.
If you are depended on others, they'll feel it, don't be that person that when he is around then the image is getting darker, be the one who makes it wonderful to watch.
Start by being in a straight line with others, which basically means "I need you, but not more than you need me" and then when ever you'll get rejected by anyone for any reason, you'll say "OK, what ever..." and walk away.
I promise you, that when you apply this rule, people would actually want to be with you even more, because people are more attracted to the "OK, what ever..." than the "Oh, please!" try this and tell me if I'm wrong.
I'm sure that you've met one person in your life that when ever he is around the energy becomes happier and fun or calm and peaceful, I dare you! I dare you to be the person that when he is around you can feel his presence, I dare you to be the one that will find his soul whether he is alone or amongst thousands of people.
I dare you to be, YOU.
5 תגובות
להיות מי שאתה
08/01/2018 20:06
TheAce
חיים, פילוסופיה, כאב, דיכאון, עצב, אושר
הי אתה, אם הגעת לפה זה כנראה כי היית צריך להגיע לפה.
ותן לי להגיד לך משהו, לא אכפת לי מי אתה, איך קוראים לך, כמה כסף יש לך בבנק, אם אתה נוהג על אוטו יקר, אם יש לך חברים, אם אתה גבוה או נמוך, שמן או רזה, אוהב בנים או בנות יש לי רק דבר אחד להגיד לך - לעולם אל תפנה נגד עצמך.
גם אם ברגע זה, אין אפילו בן אדם אחד בכל העולם שאכפת לו ממך, אל תפנה נגד עצמך.
כי ברגע שאתה פונה נגד עצמך, אתה הופך כמות האנשים שאכפת להם ממך מ- 0 למינוס 1, ומשם כבר לא תגיע לשום מקום.
אלא אם רצחת או אנסת מישהו, לא אכפת לי מה קרה בחיים הארורים שלך, זה אף פעם לא מאוחר מדי להגיד "כן, טעיתי", "כן, התבלבלתי", "כן, נכשלתי" אבל, וזה אבל גדול, אני אוהב את עצמי.
תצעק את זה, תצרח את זה בקולי קולות, "אני אוהב את עצמי"
כולנו נוטים לשכוח את הדבר החשוב הזה, וזה משגע אותי, כי אם לא אתה לעצמך לפני הכל, איך אתה יכול לצפות שמישהו אי פעם יתחבר אליך?
ולפעמים הכל נראה שחור ואפל ומפחיד ומסוכן וגדול ואכזרי וזה בדיוק הזמן שבו אתה מרים ידיים ואומר "אני לא מסוגל יותר" אבל למה אתה לא יכול יותר? למה? רק כי אתה החלטת!
ובנקודה הזאת אנשים יגידו לי, "אבל לא טוב לי" "אני סובל" "אני לא שלם עם החיים שלי" אוקיי, אז תמצא את המקור לבעיה ותחסל אותו!
וכשתפנו לחברים או משפחה ותגידו להם "לא טוב לי" הם יגידו לכם "אל תרימו ידיים" "אתם יכולים לעשות את זה" אבל פה הבעיה! השאלה היא לא אם אתם יכולים לעשות את זה, אלא אם אתם רוצים לעשות את זה, וזה הבדל עצום, כי זה נהיה כבר מובן מאליו שאנחנו עושים מה שמצפים מאיתנו לעשות ולא מה שאנחנו באמת רוצים לעשות, ואז אנחנו מוצאים את עצמנו לומדים שנים בשביל מקצוע שבכלל לא מעניין אותנו או עובדים ומתקדמים בעבודה שכל יום ויום בה מחריב לנו את הנשמה עוד יותר.
ככה נראית דרך החיים של רובנו!
וזה מקור הבעיה, שאנחנו לא באמת עושים בשביל עצמנו.
ולמה? אני באמת מנסה להבין למה? הרי אנחנו חיים בעולם הזה כולה 70 או 80 שנה, למה לבזבז אותם על מה שלא עושה לנו טוב?
ולא אכפת לי אם אין לך אף אחד, אתה תוכל להרוויח את האנשים הכי חשובים בחיים שלך אם אתה תהיה מי שאתה מהשניה הזאת.
אם תפסיק רק לרגע להלחם בעצמך ותבין שאתה צריך את עצמך לפני שאתה צריך כל בן אדם אחר, אז אתה תגיע למקומות שלא חלמת עליהם.
ואני לא מתיימר להגיד שאפשר להעביר את החיים האלה בלי אף חבר, אבל אני כן מנסה לכוון אתכם למקום שבו יהיה לכם הרבה יותר קל למצוא את הנפשות שירצו לעבור איתכם את החיים האלו.
כמו שאמרתי, אם באמת לא עשית משהו נוראי לגמרי לאף אחד אז אין שום סיבה שבעולם שתרגיש שאתה לא מספיק טוב.
קומו בבוקר ותגידו את זה "אני X ואני אוהבת לרקוד" "אני Y ואני אוהב לשיר" "אני Z ואני אוהבת לבשל"
דמיינו לכם מכונית שנוסעת לשני הכיוונים בו זמנית, גם קדימה וגם אחורה, האם זה נראה לכם אפשרי?
זה מה שקורה אצלכם בפנים כשאתם נלחמים בעצמכם, לא רק שאתם מבזבזים כל כך הרבה אנרגיות חשובות, אתם גם נשארים תקועים באותו מקום, זאת אומרת, בזבזתם את כל הכוחות שלכם ולא השגתם כלום!
לכן מחר כשאתם קמים אל תשכחו להגיד לעצמכם שלא משנה לאן תרצו ללכת, אתם תעשו את זה בשלמות עצמית.
העולם תמיד יבחן אותכם ולפעמים אולי תפסידו חבר או כסף או שיכאב לכם, אבל המצב הגרוע מכל הוא זה שבו אתם מפסידים את עצמכם, אל תתנו לכאב לגבור עליכם.
איפה שלא תלכו, אנשים יחושו אם אתם שלמים עם עצמכם או לא, וזה ישפיע על הצורה שבה יתייחסו אליכם, אתם רוצים לקבל יחס טוב מאחרים? קודם כל תתייחסו טוב אל עצמכם.
אני לא אומר שמהרגע שתעשו את זה כל הגורמים בחיים שלכם יהיו מושלמים, סביר להניח שלא תמצאו את עבודת החלומות שלכם ולא תתחתנו עם אהבת חייכם בתקופה הקרובה, אבל תמיד, לא משנה כמה גרוע המצב יהיה, תדעו שאתם עומדים יציבים.
לעולם אל תהיו תלוים באנשים אחרים, לפעמים אנחנו מגיעים למצבים בחיים שלנו שבהם כל כך רע לנו עד שאנחנו נהיים תלוים באנשים, וכשהם לא נמצאים שם, אנחנו מרגישים כאילו הכל נעלם, זאת בדיוק הבעיה כשאתה לא שלם עם עצמך, כי כשאתה שלם עם עצמך אתה תמיד תדע שגם כשלא יהיה שם אף אחד בשביל לעזור לך, זה בודאי לא אומר שאפסו התקוות.
אם אתם נוטים להיות תלוים באחרים, אז הם ירגישו את זה, אל תהיו האדם הזה שכאשר הוא נמצא בסביבה אז התחושה הכללית מתערערת.
תתחילו בלהיות על אותו קו עם שאר האנשים, מה שאומר בעצם "אני צריך אותך, אבל לא יותר ממה שאתה צריך אותי" ואז כאשר יגיע המצב שבו תתקלו בסירוב ממישהו לגבי כל דבר, אתם תגידו "אוקיי, שיהיה" ותמשיכו הלאה לדרככם
אני מבטיח לכם, שכאשר תיישמו את הכלל הזה, דווקא אז אנשים ירצו עוד יותר להיות איתכם.
אנשים נמשכים יותר אל ה-"אוקיי, שיהיה" מאשר אל "נו, בבקשה", נסו אותי ותגידו שאני טועה.
אני בטוח שיש בן אדם אחד שהכרתם בחייכם שכאשר הוא נמצא בסביבה האנרגיה נעשית חיובית וכיפית, או רגועה ושלוה, אני מאתגר אתכם! אני מאתגר אתכם להיות האדם הזה שכאשר הוא נמצא בסביבה מרגישים את הנוכחות שלו, אני מאתגר אותכם להיות האדם הזה שימצא את הנפש שלו גם כשהוא לבד וגם כשהוא בין אלף אנשים.
אני מאתגר אותכם להיות, אתם!
3 תגובות
לחיות כאחד
29/12/2017 18:34
TheAce
כולנו חיים תחת אותה השמש
כולנו הולכים מתחת לאותו ירח
אז למה אנחנו לא יכולים לחיות כאחד?
דמיינו לכם, רק לרגע, שהייתם לוקחים את כל האנרגיות שאתם מבזבזים על כעס, ויכוחים ושנאה למקומות טובים יותר.
החיים של רובנו יכולים להיות הרבה יותר טובים אם לפעמים רק נעצור לשניה לפני שאנחנו מתנגחים עם אחרים.
כולנו מדי פעם מאבדים עשתונות וכועסים על שטויות, שאם היינו מסתכלים על התמונה הכוללת היינו מבינים כמה חסר טעם זה.
כי בסופו של דבר, עצבים וכעס לעולם לא מובילים לשום מקום טוב, לגיטימי לכעוס ולהתעצבן, אבל אף פעם אל תתנו לכעס להשתלט עליכם.
אם רק תנסו להיות מעט יותר חיוביים כלפי העולם, תגלו שהוא יכול להיות חיובי אליכם.
ולא מדובר רק על יחסים בין אדם אל העולם, אלא גם על יחסים של בן אדם עם עצמו, כי בסופו של דבר, אנחנו נמצאים עם עצמנו 100% מהזמן, לכן כדאי שהזמן הזה יהיה מהנה יותר.
הדרך להסתדר עם עצמך יותר טוב, היא קודם כל להפסיק לברוח ממי שאתה, ולא לתת לדברים שוליים להשפיע על האופי שלך.
אנחנו כל הזמן שופטים את עצמנו על דברים שקרו בעבר במקום לסלוח לעצמנו ולפתוח דף חדש.
כאשר אתה כולך נמצא בסערה אחת גדולה, אתה לא יכול לצפות שהחיים ילכו לך חלק יותר, ברגע שאין לך שקט נפשי והשלמה עם עצמך, בטח ובטח שלא תוכל להשלים עם שאר הדברים.
לכן בפעם הבאה שאתם כועסים על עצמכם על משהו שקרה לכם, או שעשיתם, תזכרו שאף אחד לא נולד מושלם וכולם עושים טעויות, אבל טעויות נועדו ללמוד מהן, וכעת זה הזמן לפתוח דף חדש.
הכי מצחיק שברגע שמישהו תוקף אותנו ואנחנו נכנסים למלחמה מטופשת איתו, אנחנו אוטומטית מציבים את עצמנו במקום רע ואפל, וכמה קל זה פשוט לא להיות במקום הזה, אם רק הייתם יודעים, אם אתם רוצים לנסות רק פעם אחת, אז תבטיחו לעצמכם שבפעם הבאה שתעמדו בסיטואציה כזאת, פשוט תעצרו, תנשמו ותחשבו טוב טוב אם שווה לכם לבזבז זמן ואנרגיה על דברים כל כך מטופשים.
הכוח לחיות חיים שקטים ורגועים יותר נמצא בידינו, אבל זה כלל ידוע שבן אדם תמיד יחפש את מה שכבר קיים אצלו, בגלל זה בני האדם כל החיים שלהם רודפים אחרי אושר בצורה של אוטו חדש יותר, בית יפה יותר ומעמד נעלה, אבל שוכחים שהאושר נמצא בהישג יד, רק תושיט יד והוא אצלך!
לחיות כאחד זה להיות מי שאתה, ברגע שאתה מנסה להפוך את עצמך למשהו לא, יש סיכוי שאנשים יתחברו לזה, אבל הפואנטה מתפספסת, כי הם מתחברים למשהו שהוא בכלל לא אתה, ואתה תמיד תדע את זה, לפעמים אנחנו רוצים כל כך להיות בחברת בני אדם מסוימים עד שאנחנו מוכנים למחוק את האופי שלנו, זה דבר גרוע מאוד לעשות, בן אדם חייב להיות בן אדם בפני עצמו.
ברגע שאתה שלם עם מי שאתה, אנשים יריחו את זה, אתה בעצם מראה לעולם מה יש לך באמת להציע, וגם אם יש כאלה שלא יקנו את זה, אז מה? אנחנו כל כך מתבאסים מבן אדם אחד שלא רוצה אותנו שאנחנו שוכחים שיש 100 שכן!
אם אתה מראה את מי שאתה באמת, אז האנשים שיתחברו אליך יתחברו אל השורש שלך, והקשרים בינכם יהיו מדהימים! מהסיבה הפשוטה שהם מקבלים את מי שאתה באמת ורוצים להיות בחברתך.
תבטיחו לעצמכם, שמהיום במקום להתעסק בלפרק, אתם מתעסקים בלהרכיב, במקום להתעסק בלריב, אתם מתעסקים בלעזור, אתם תראו באופן אוטומטי שהחיים שלכם מובלים למקום הרבה יותר טוב.

1 תגובות
עמוד היוטיוב שלי + סרטון
28/12/2017 13:19
TheAce
שלום לכולם, אז כמו שכתבתי, פתחתי את ערוץ היוטיוב שלי ואתם מוזמנים להכנס ולשתף.


בנוסף, העליתי את הסרטון הראשון שלי שמדבר על פחד, אני אשמח אם תצפו ותגיבו.



טקסט:

Fear.
You must NEVER fight it.
Not only that fighting fear does'nt help, it only makes the situation worse.
Because fear was and will always be there, chained to you, from the day you are born to the day you die.
Therefore, fighting fear is like fighting yourself.
Since the beginning of history people claimed that fear is human's greatest enemy, but after learning a thing or two about life I realized it's the worse mistake to set fear as an enemy.
Like there is no light without darkness, no white without black, there is also no serenity without fear.
Fear is meant to accompany us throughout life weather we want it or not, and we, only we decide what meaning to give it.
Fear also has his good side, indeed without fear how could we know what to be careful about? what's dangerous? and keep ourselve's safe?
Your fear may be your guard, or destroy you, it all depends on how you choose to use this powerful tool.
Usually when someone insults us and we choose to get hurt and mad, he feels stronger, because he had his impact on us.
And this is EXACTLY how fear acts, only that it is way stronger and has no mercy or empathy, it doesn't give up.
Fear is like a small snow ball that starts rolling towards us and instead of suffering its hit we choose to run away from it, we go crazy, freak out, and in the meanwhile it gets bigger and
bigger and crashes our soul in the end.
Fear, is nourished of, you guessed right, fear, and not only, but of tension, anger and sadness, every attempt to prevent, delete, escape or fight it will keep it on the frame, we will ALWAYS
know what we are trying to escape from.
Run away from it, and you admit it's stronger, Fight it, and make it the toughest enemy, one that never loses.
Fear never loses because hitting it will be like hitting yourself, you can't stab yourself and feel better, it's part of you, it is actually you.
Fear is totally legitimate, but once you give it a too big meaning, it will only disturb you.
You can be afraid to fail, know it won't make you more ready.
you can be afraid to get hurt, know it won't ease the pain.
A man needs to know when fear is crutial and when it is'nt.
You must know, that fear has no ability whatsoever to prevent the inevitable, therefore, you should reduce it from any of your thoughts about your destiny and future, what ever
needs to happen will happen weather you will be extremely afraid or ultra happy.
Alan Watts said in one of his lectures that fear is like a ghost, that gets stronger and stronger as long as you try to run away from it, but what I strongly remember from this lecture
is this amazing and powerful phrase he said "when ever confronted with the ghost, walk straight into it, and it will disappear"
MAKE FEAR YOUR PARTNER, EMBRACE IT, it will always be with you, fight it, and make it a monster, reach out to it, and it will be your loyal guard.

תודה לכולם.

אם מישהו רוצה לשאול שאלות, להתייעץ או סתם לדבר, ניתן לעשות זאת במייל או בסקייפ שלי, שניהם באותה הכתובת - TheAce1795@gmail.com

יום טוב!
3 תגובות
דרך
27/12/2017 22:35
TheAce
לפני כמה זמן מישהו אמר לי שאני "לא הולך בדרך הנכונה"
מיד אחרי שהוא אמר לי את זה, ביקשתי ממנו להוציא את המפה.
"איזו מפה?" הוא שאל עם מבט מוזר על הפנים.
"המפה! נו, זאת שמראה את הדרך הזאת שאתה מדבר עליה"
"אין מפה לדרך הזאת, אתה לא רציני" הוא אמר.
"אני לא רציני? אם אתה אומר לי שיש דרך נכונה אז אני רוצה לראות אותה, כי אחרת איך אדע לאן ללכת?"
"זאת מטאפורה" הוא אמר לי.
"אז אם כן המטאפורה שלך שגויה, כי בחיים אין חצים להכוונה, אין שלטים ובטח שאין דרך אחת, כל אחד חי בדרך שלו, זה שאחרים בוחרים ללכת בדרכים שונות משלך לא אומר שהן שגויות, ובכלל, מי קבע מה היא הדרך הנכונה, זה הכל דמיון מטופש, רוב בני האדם מובלים על ידי דפוסי התנהגות וקודים שאני בספק אם הם טרחו להבין מה עומד מאחוריהם, פשוט יש כאלה שבאיזה שהוא שלב מתחילים להסס ולשאול שאלות, אלו הם האנשים שהולכים בדרך שאתה מגדיר כשגויה"
"אז עכשיו אתה רוצה להגיד לי שאני לא בסדר?" הוא אמר לי בחצי עצבים.
"אני לא אומר שאתה לא בסדר, אני רק אומר שאין לך את הסמכות להטיל ספק בדרך שלי, כל עוד לא פגעתי באף אחד אני יכול לעשות כרצוני, ובכלל, לאן הדרך המהוללת שלך מובילה אותך? איפה שהכל מתבסס על דעות קדומות, חומריות והגעה להשגים על ידי מעיכת האחר? איפה שהכל קשור רק לכסף ולרכוש... ואני לא מתיימר לטעון שלכסף אין חשיבות בכלל, אבל יש דברים שאתה לא יכול לקנות בסופר, חבר, כמו הארה והשלמה עצמית."
לפעמים, צריך פשוט להיות, אל תהיו מובלים על ידי החיים כמו בובת משחק, כי אתם הרבה יותר מזה.
ברגע שתבינו שהחיים קצרים מדי בשביל לחשוש מזה, יהיה לכם יותר קל ללכת בדרך שלכם.
בסופו של יום עדיף להכיר אדם אחד במקום האמיתי שלכם מאשר 100 אנשים במקומות אחרים, תמיד תזכרו את זה.
לכו בדרך שלכם, ותמשכו אליכם רק טוב ואושר.
1 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »